רעבים בשנות האלפיים

מתוך עיתון "בשעה טובה"

זה מתחיל ממחמאות, ודרבון של "כל הכבוד", ופתאום עובר למשהו מפחיד. הורים לנערות תוהות – מתי הירידה במשקל עדיין תקינה ומומלצת, ומתי עליה להעצר בעוד מועד? קריאת איתותי אזהרה, והבנת הבעיה לאשורה יכולה למנוע החמרה.

ר' טויסיג

"הכל התחיל באופן כל כך לא ברור, עד שאפילו לא הבחנתי שהיא התחילה להתדרדר. לא ממש שמתי לב לכך שהיא צמצמה באופן משמעותי את כמויות האוכל שלה, והייתה חוזרת מהסמינר עם סנדוויץ' שלם בתיק. לא קלטתי שהיא עסוקה מכדי לשבת ולאכול עם המשפחה, ושולחת לעתים קרובות מבטים עצבניים לעבר המראה הגדולה שבסלון. לא הייתי מודאגת. סך הכל טוב ובריא לשמור על משקל תקין, ועודף קילוגרמים אף פעם לא מוסיפים בריאות. היה לי קשה לדמיין איך השאיפה הגדולה שלה תצמח למשבר שיאיים בסופו של דבר על חייה של בתי", פותחת אמא של בת אנורקסית, במונולוג מצמרר.

"כשראיתי שהיא מדי דבקה במטרה, באובססיות מוגזמת, החלטתי לשלוח את שיפי לתרפיסטית. היא יצאה מדי שבוע ל"מומחית" בתחום, ואני ציפיתי שהבת שלי תתרפא במהרה. היא לא ששה ללכת לשם, התלוננה שהתרפיה חסרת טעם וחוץ מזה, למה שלחו אותה? אין לה בכלל בעיה. בכל זאת, עדיין המשיכה ללכת מדי שבוע בחוסר רצון.

ככל שחלפו השבועות והחודשים, המצב שלה הלך והחריף, למרות שהיא פיתחה יכולת מרשימה להסוות את התנהגותה: בדיוק בזמן הארוחות יצא לה להיות עסוקה, היו לה כאבי ראש או טלפונים דחופים, היא ניקרה את האוכל בצלחת שייראה כאילו אכלו ממנו. הרגשתי כאילו שואב אבק ענקי רוקן ממנה את תאי מוחה, ושלל ממנה את היכולת לחשוב ולהתנהג בצורה סבירה. האישיות הקורנת שלה הפכה לעגמומית ומצוברחת. היא הפסידה בקרב; גרוע מזה, לא נראה שהיא מעוניינת לנצח.

בתחילה היא עדיין נראתה "טוב". חברות הרעיפו עליה שבחים.

שיפי מעולם לא הייתה רזונת, אבל היא גם בהחלט לא הייתה שמנה. ידידות ושכנות התחילו לשים לב לשינוי. "שיפי! את נראית נהדר!" "שיפי, איך הצלחת לרזות כל כך?" הדודות והסבתות הרעיפו עליה שבחים – ובכך הם גרמו לה להמשיך לרזות.

 

סיבות אפשריות

שיפי הייתה תמיד פופולארית בבית הספר, אבל בכתה ט' הפרעות הקשב והריכוז שלה התגברו, והציונים שלה צנחו במהירות מציונים טובים לכישלון. היא התחילה להתרחק מחברותיה לכיתה ולקטר על ימין ועל שמאל. היא הורידה 9 ק"ג – ממשקל נורמאלי של 61 ק"ג הגיעה ל-52. ככל שדיברנו על זה יותר, ההפרעה הפכה לחמורה יותר. כמשפחה, נכנסנו אז למלחמה של 5 שנים, פשוטו כמשמעו – מלחמה על חייה של שיפי.

אפשר לצעוק על הפרעת האכילה, אבל זה לא גורם לה להסתלק – מודה האם. למדתי ש"הפרעת אכילה" אינה עניין של אכילה אלא הרבה מעבר לכך. ההפרעה היא ידידה, היא מפלט, היא ישות כל-יכולה, וניצחון מזהיר על חוקי הטבע. שיפי בישלה סעודות גורמה למשפחה בלי לטעום מהן, ערכה את כל הקניות במכולת, בודדה את עצמה בחדרה ומצב הרוח שלה התנדנד בפראות מסביר לבלתי נסבל. היא התחילה לעבוד בכמה משרות, אבל לאחר כמה שבועות התפטרה מהן במפתיע, מרוב תשישות.

בסופו של דבר אושפזה שיפי במרפאה להפרעת אכילה, ואך בחסדי שמים הצליחה לצאת מן המשבר ולחזור למה שהיתה פעם לאחר תקופה ארוכה של מלחמה.

 

רציני ביותר

למרות שמדובר 'רק' באוכל עדיין ההפרעה מקיפה הרבה יותר. ד"ר ערן טל, מהקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל, אומר כי "הפרעת אכילה נחשבת לבעיה בריאותית קשה המשפיעות באופן חמור על כל תחומי החיים של הסובלים מהן: פיזיים, רגשיים, רוחניים, ונפשיים. למרות שרוב הגורמים להפרעות אכילה עדיין אינם ידועים לאשורם, הן נחשבות למצבים ההולכים ומחמירים עם הזמן, והן בעלות פוטנציאל הרסני ביותר.

הפרעות אכילה הן רציניות ביותר ואסור להקל בהן ראש. אם אין מבחינים או מטפלים בהן הן עלולות לגרום לבעיות בריאותיות קשות, ופגיעה במערכות הגוף השונות. ניתן והכרחי לקבל עזרה ויש טיפול להפרעות.

הפרעות אכילה אינן עוד בגדר מגיפה שאפשר להשאירה סגורה "בארון", חייבים ואפשר לטפל, הוא אומר.

גם שירלי סלע וינטר, עו"ס, פסיכותרפיסטית, מנהלת מכון לנפש, מאשרת את העובדה: הפרעות אכילה בקרב בני נוער זו תופעה נרחבת ומורכבת. הן קשורות להפרעה בנושאי אכילה ומראה חיצוני אבל לא רק. נמצא קשר בין גורמים פסיכולוגיים, ביולוגיים, סביבתיים ומשפחתיים לבעיה זו.

 

למה זה קורה?

ד"ר ערן טל: בניגוד לאמונה הרווחת, הפרעת אכילה אינה קשורה אך ורק לאוכל. קיימים פקטורים נוספים רבים שמובילים להתפרצות של ההפרעה. איבוד שליטה, חרדה, אשמה, סירוב להשתנות, וצורך בתשומת לב. אלה רק חלק מהמרכיבים האפשריים של הפרעות אכילה, למרות שעדיין לא הצליחו לבסס שום סיבה מוגדרת.

לדעתה של שירלי: גורמי סיכון לפתח הפרעות אכילה הינם: רגשי נחיתות, בדידות, דיכאון, חרדה, יחסים משפחתיים רעועים, אובדן או טראומה, קושי בהבעת רגשות, הצקות, לחץ חברתי, נורמות תרבותיות, הפרעות ביולוגיות (חוסר איזון כימי במוח), ועוד.

הסיבה התרבותית היא משמעותית ביותר, סוברת שירלי, בעולם שמעודד רזון, אנשים (בעיקר בני נוער) עסוקים בצמצום של אוכל במטרה לרזות. כשאנשים מרזים ומרוצים יש סיכוי גבוה שהם לא סובלים מהפרעת אכילה. למי שיש הפרעת אכילה אובדן משקל בדר"כ לא יסתכם בשביעות רצון ועצירה, אלא יעורר עוד חרדה מפני עלייה במשקל, יגרום לעיסוק אובססיבי, ויתעוררו שינויים באכילה, בהתנהגות החברתית ובמצב הרוח.

 

אוכלים פחות, אוכלים יותר

מתי מאובחנת בעיית אכילה?

שירלי מבחינה בין שני סוגים: הראשונה, אנורקסיה נברוזה שהיא הפרעת אכילה מסוכנת הגורמת לאובדן משקל משמעותי,  שבמקרים לא מעטים עלולה לגרום לסיכון חיים. בני נוער הסובלים מאנרוקסיה סובלים מפחד נוראי מהשמנה, ושולטים באכילה מאוד מצומצמת. מחלה זו יוצרת אין ספור בעיות ומחלות ופוגעת במערכת החיסון, סיכון למחלות לב ואוסטאופורוזיס (בריחת סידן). הסכנה במחלה זו היא הפיכתה למחלה כרונית, או-אז קשה יהיה לרפאה והסיכונים יהיו גדולים. ע"פ ה-DSM (אבחון פסיכיאטרי) הסימפטומים של המחלה יהיו: סירוב לשמור על משקל גוף תקין, פחד עוצמתי מהשמנה, למרות שנמצאים בתת משקל, עיוות בתפיסת הגוף (החולים יראו עצמם שמנים למרות היותם ברזון קיצוני).

ההפרעה השניה, קיצונית והפוכה ממנה. מדובר בבולמיה נברוזה.

מהי?

הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי אכילה בלתי נשלטת של אוכל עתיר קלוריות ובכמויות גדולות, לאחריהן יבואו התנהגויות של התרוקנות כמו בעזרת הקאות. הסכנה הבריאותית במחלה זו היא קרעים בוושט, פגיעה בשיניים, וחוסר איזון של חומרים חיונים ללב, כמו אשלגן. הבולמיה היא מחלה שקל יותר להסתירה, כיוון שבדרך כלל מדובר באנשים בעלי משקל גוף תקין. היא מלווה בתחושת אשמה, דיכאון וסלידה עצמית. הסימפטומים של המחלה ע"פ ה-DSM יהיו: התקפי אכילה המתרחשים בפרק זמן קצר וכוללים אוכל עתיר קלוריות, מלווים בתחושה של אובדן שליטה. על מנת להימנע מעליה במשקל יזום החולה הקאות ו/או צומות. כדי להגדיר את התופעה כ'מחלה' עליה להתרחש במשך 2-3 פעמים בשבוע במשך 3 חודשים לפחות.

 

לפקוח עיניים

למרות המקובל לחשוב כי נשים סובלות יותר מן התופעה, הרי שהיום הדברים קצת השתנו. שירלי מדגימה כי מחקרים מלפני עשורים דיברו על יחס של 1:10 גברים חולים ביחס לנשים, ונתון זה הולך ועולה. המחקרים החדשים כבר מעידים על צמצום היחס. כדאי לדעת כי התופעה נעשית נפוצה יותר גם בקרב גברים.

מתי זה מתחיל?

הפרעות אכילה יכולות להתפתח בגיל צעיר מאד, בגלל המודעות הרווחת בחברה לנושא זה. במידה והורה מזהה אחת או יותר מהתנהגויות מחשידות, עליו לחקור ולבדוק, מה היקף הבעיה, מה אורכה ומהי חומרתה.

מה למשל?

חיתוך האוכל לקטן, עיסוק אובססיבי בהכנת האוכל, לבישת בגדים גדולים במטרה להסתיר רזון קיצוני, פעילות גופנית אובססיבית, ועוד (ראו מסגרת).

אם מתעורר חשד?

במידת הצורך, מומלץ לפנות לאנשי מקצוע. גילוי מוקדם מאוד קריטי במחלה זו העלולה במצבים שונים לגרום לסכנת חיים.

הפרעות אכילה הן תופעה מורכבת שהולכת ונעשית נפוצה יותר אף בגילאים צעירים יותר ויותר, היא דורשת השגחה ובדיקה וטיפול במידת הצורך. אבחון מוקדם חשוב ביותר, ובמידת הצורך טיפול בצוות רב מקצועי בעל הידע המתאים, היא מדגישה.

 

כך מטפלים

אם אנורקסיה היא הפרעה שמעמידה את המטופל בסכנת חיים, הטיפול המיידי בו נועד לשמירה מפני התדרדרות פיזית מסוכנת. פעמים רבות כאשר מטופל מופנה לטיפול, הדבר יעשה במחלקה מיוחדת להפרעות אכילה. תפקידן של מחלקות אלו לטפל בשני המישורים; הפיזי והנפשי כאחד.

הטיפול המיועד להעלאת המשקל מתבצע על ידי התאמת תפריט אישי לחולה, ולרוב נעשה שימוש בשיטות של עיצוב התנהגות שמטרתן לחזק התנהגויות חיוביות שמביאות עלייה במשקל על ידי מתן הטבות, והכחדת התנהגויות שליליות שמביאות לירידה במשקל על ידי מניעת הטבות.

מה כולל הטיפול הפסיכולוגי?

החלק הנפשי הוא הדומיננטי בכל ה'סיפור', ולכן דרוש צוות מומחים שיטפל גם במשקל ובדפוס האכילה וגם בבעיות הפסיכולוגיות שהובילו לאנורקסיה. המשימה הבסיסית של הטיפול היא לאפשר למטופל לחלוק את עולמו הפנימי, יחסו לאוכל ורגשותיו. השלב הראשון של הטיפול נועד ליצור תהליך של בניית אמון בין המטופל למטפל, ניתנת לגיטימציה להתנהגויות כגון דיבור בלתי פוסק על מזון, ללא שיפוטיות או גינוי מצד המטפל. בהמשך המטפל חולק את הידע המקצועי שלו לגבי אנורקסיה ומכוון את המטופל להבנה על מחלתו, השלמה עם המצב והצעת דרכי טיפול. אחת ממטרות הטיפול היא לגרום לאדם החולה באנורקסיה לתרגם את ה"אובססיה" שלו לרגשות ותסכולים שהביאו אותו לכך.

סיום הטיפול נעשה בהדרגה, לאחר ייצוב תחושת הביטחון של המטופל, אך ללא יצירת תלות במטפל.

לפעמים ישנה עדיפות לטיפול קבוצתי, תוך שימוש בתהליכי דינמיקה קבוצתית. טפיול זה עשוי לכלול טיפול באמנויות כגון אמנות פלסטית, מוזיקה או תנועה. הטיפול הקבוצתי נחשב ליעיל יחסית והוא משולב גם במחלקות הפסיכיאטריות בבתי חולים מתקדמים.

 

אין כמו המשפחה

הורים עומדים חסרי אונים מול מצב כה מסוכן, ולא תמיד יודעים איך להגיב. אבל התפקיד שלהם גדול עוד יותר מכולם! יש לגייס את כל סביבתו של החולה למערך הטיפולי, ויש צורך בשיתוף פעולה בין המטפל לבין בני המשפחה, כי ממנו הם יקבלו את הכלים להתמודדות עם המצב. זאת ועוד, לרוב, המשפחה היא זו שמתריעה לראשונה על תסמיני המחלה והיא זו שמודעת לשינויים קיצוניים גם לפני שאחרים שמו לב לכך.

לחברה בכלל ולמשפחה בפרט יש כח רב, והם גורמים משמעותיים מאד בתהליך הטיפול.

למה?

הורים, אחים וחברים יכולים ליצור סביבה חמה ואוהבת שתביא את החולה לידי הבנה שהוא לא זקוק למחלה כדי לזכות באהבה ותשומת לב, ולא צריך לסכן את עצמו כדי לזכות באהדה. הורים רבים נוטים לגונן ולסוכך על החולה במצב כזה, אבל חשוב עוד יותר לא ליצור בסביבה הביתית-משפחתית תחושה שהחולה זוכה ליחס שונה משאר בני המשפחה (לא "לגעור" לו כשאינו אוכל או לשבח אותו אם עשה זאת).

כמה זה חמור?

דרגת החומרה של האנורקסיה נקבעת לפי מדד מסת גוף – BMI, כדלהלן:

  • אנורקסיה קלה – BMI בטווח 17-17.99
  • אנורקסיה מתונה – BMI בטווח 16-16.99
  • אנורקסיה חמורה – BMI בטווח 15-15.99
  • אנורקסיה קיצונית – BMI פחות מ-15

מספרים מפחידים

  • שרות הבריאות הציבורי בארה"ב מעריך שכ-70 מליון איש ברחבי העולם נאבקים בהפרעות אלה.
  • במהלך חיי אדם, ימותו בערך 50,000 איש כתוצאה מהפרעת אכילה קיצונית.
  • הפרעות אכילה אינן עושות הבחנה בין קבוצות גיל, מעמד או עדה. הן יכולות להתפתח אצל כל אחד. ניתן למצוא הפרעות אכילה אצל ילדים צעירים בני 3  כמו גם אצל מבוגרים בני תשעים.
  • למרות זאת, טווח הגילאים הנפוץ ביותר לתחילת התפתחות ההפרעה הוא אי-שם בין גיל 12 ל-18.

סימני אזהרה

הורים יקרים, שימו לב:

  • האם הילד/ה רזה מאוד?
  • משתמש/ת באמצעים קיצוניים כדי לרדת במשקל?
  • מאלצ/ת את עצמו/ה להקיא?
  • נוטל/ת גלולות הרזיה?
  • מתעמל/ת באינטנסיביות?
  • שוקל/ת מזון וסופר/ת קלוריות?
  • משחק/ת באוכל שבצלחת ולא אוכל/ת?
  • שוקל/ת את עצמו/ה בקביעות?
  • בעל/ת דימוי עצמי מסולף; רואה את עצמו/ה כשמנה?
  • מפתח/ת התנהגות דיכאונית ומצוברחת?
  • לובש/ת בגדים רחבים כדי להסתיר את המראה?
  • לא מתרועע/ת בחברה?
  • מדבר/ת כל הזמן על אוכל?
  • לא אוכל/ת לעיני אחרים?

אם התשובות חיוביות גם בחלק קטן, אנא פנו לעזרה!